החלטה בתיק בר"ע 1019/06

1.         זו בקשת רשות ערעור  על ההחלטה של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופטת מ' רבס) מיום 10.1.06 בתיק בש"א 2153/05 במסגרת תמ"ש 1940/03 לפיה נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 5.7.05 ובו נדחתה תביעת המבקשת לצו הצהרתי לבעלות מלאה על דירת המגורים בשל העדר התייצבות לישיבת הוכחות.

2.         בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 ולאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה, אני סבור כי אין היא מצריכה תשובה.

3.         לטענת המבקשת טעה בית משפט קמא בהחליטו לנקוט בסעד כה דרסטי של נעילת שערי בית המשפט ודחיית התביעה בשל עניין פרוצדוראלי וזאת בהתחשב בעובדה כי מדובר בתביעה הצהרתית של בעלות על מקרקעין - דירת המגורים של המבקשת. לטענת המבקשת, תביעתה הנ"ל מבוססת על אדנים משפטיים ויש לה כל הראיות הנדרשות להוכיח זאת.

4.         עיון בהחלטתו של בית משפט קמא מוביל למסקנה כי דין הבקשה להידחות. המבקשת למעשה חוזרת בטענותיה על הטענות שהעלתה בבית משפט קמא. בית משפט קמא בהחלטתו מיום 15.11.05 קבע כדלהלן:

"עם זאת, על מנת שתנתן אפשרות לתובעת למצות כל ההליכים למרות כל מחדליה מצד אחד, ובשים לב לאינטרס הנתבעים 1 ו- 2 של סופיות הדיון והאינטרס הציבורי שמשפטים יתקיימו ביעילות, בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, אני קובעת, כי ההחלטה (המהווה פס"ד) מיום 5/7/05 תבוטל ובלבד, כי התובעת תשלם לנתבעים 1 ו-2 סך של 5,000 ש"ח ומע"מ בתוך 30 יום, מיום מתן החלטה זו".

דא עקא, המבקשת לא מלאה אחר התנאים שנבקעו בהחלטה מיום 15.11.05 ולא שילמה עד יום 14.12.05 את ההוצאות בסך של 5,000 ש"ח שנפסקו לידי המשיבים 1 ו-2. ביום 13.12.05 הגישה המבקשת לבית משפט קמא, בקשה בעניין הארכת מועד לתשלום ההוצאות שנקבעו בהחלטתו מיום 15.11.05, כאמור לעיל וביום 3.1.06 הגישה הודעה על גיוס כספים ומתן הוראות. בהחלטתו מיום 10.1.06 (נשוא בקשת רשות ערעור שבפני) התייחס בית משפט קמא לבקשות-הודעות הנ"ל וקבע:

"אני סבורה כי מאז הגשת התובענה, בשנת 2003, נקטה התובעת בהליכים שלא איפשרו ניהול סביר ותקין של המשפט, ונתבקשו אורכות ודחיות בשל נימוקים שלא נמצאו מבוססים, או דחיות לזמן בלתי מוגבל ולא ידוע, כפי שנתבקש ביהמ"ש בבקשות האחרונות.

תובע שמעוניין כי תביעתו תישמע, אינו נוהג בדרך שמביאה להתמשכות הליכים ללא קץ, כפי שנוקטת המבקשת במשך שנתיים.

ההודעה-(בקשה) הדחופה על גיוס כספים ומתן הוראות, אשר עפ"י תוכנה אינו מקדם ולו בצעד אחד את ההליך המשפטי, ומטרתו כפי שמשתקף מתוכנו, להמשיך לעכב הליכים, נדחית".

בכך למעשה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת לביטול פסק דין מיום 5.7.05. קביעה זו של בית משפט קמא מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה. ההלכה בעניין זה קובעת:

"זכות הגישה של האזרח לערכאות הינה זכות חוקתית מוכרת; היא משקפת הכרה חוקתית בזכות הפרט לדיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. זכות זו מקרינה על דרך הפעלת סדרי הדין, ובתוך כך על ההתייחסות המתבקשת להליך ביטול פסק דין שניתן בהעדרו של בעל דין. יחד עם זאת, בצד זכות חוקתית זו השמורה לבעל דין, חלות עליו חובות כלפי בית המשפט וכלפי בעלי הדין האחרים שנועדו להבטיח הליך תקין לפרט ולציבור. זכות הגישה לערכאות מותנית איפוא, בקיום חובות בסיסיות של בעל הדין לקיים הליך שיפוטי תקין. בעל דין אינו רשאי, בשם זכות הגישה לערכאות, לנצל את ההליך השיפוטי לרעה, ולצפות כי תישמר זכותו לפנות לערכאות וינתן לו יומו בבית המשפט חרף זאת. בתוך כך, על מבקש ביטול פסק להצביע על קיום אינטרס לגיטימי בביטולו. עליו להראות לא רק סיכוי טוב לזכות בתביעה אלא גם כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא נהג בדרך העלולה לסכלו. כנגד הזכות החוקתית לפנות לערכאות, עומדת חובתו של בעל דין לקבל על עצמו את עולם סדרי הדין ושל צווי בית המשפט כדי להבטיח את זכויותיהם הדיוניות של בעל הדין, וכדי לאפשר את מהלכם התקין של הליכי בית המשפט להגנה על אינטרס הציבור כולו" (ראה רע"א 3454/04 יעקב ורקר נ' עמי הראל ואח' . תק-על 2005(2), 3004).

בהתחשב בהתנהגותה של המבקשת נראה לי שהמבקשת איבדה את זכותה לנהל את תביעתה היות ועשתה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

5.         לא נעלם מעיני כי בית משפט קמא אף התייחס לסיכויי המבקשת לזכות בתביעה ובהחלטתו מיום 15.11.05 קבע:

"מתוך תגובתו של ב"כ הנתבעים עולה, כי התובעת ביחד עם בעלה, נתבע מס' 3 משכירים את הבית נשוא כתב התביעה וגובים דמי שכירות ומכאן ניתן ללמוד, כי אין הדרך אצה לתובעת.

בנוסף, ב"כ הנתבעים 1 ו-2, חושש כי ההצהרה המבוקשת, כי התובעת הינה הבעלים בשלמות של הבית, עינינה שלא בתום לב, אך ורק להבריח רכוש הנתבע מס' 3 מפני נושים.

נתבע מס' 3, הצהיר בסעיף 12 ו-13 לתצהירו אשר נחתם על ידו ביום 4/2/05 ונמסר לתיק פש"ר 199/03 כי גם כיום אשתו מוכנה להחזיר לו חלקו בדירה עליה מונה כונס נכסים, והוא מוכן כי התמורה ממכירת חלקו תועבר לקופת הכונס.

הנתבע מצהיר בתצהירו הנ"ל, כי גם כיום, הוא משקיע מאמצים כבירים, להחזרת גרושתו (התובעת) אליו וחזרה לחיים המשותפים.

בנסיבות אלו, סיכויי הצלחתה של התובעת מעורפלים מאוד".

בטיעוניה של המבקשת שהועלו בפני לא מצאתי כל התייחסות לקביעות הנ"ל של בית משפט קמא, מעבר להצהרה כללית של המבקשת כי תביעתה מבוססת על אדנים משפטיים ויש לה כל הראיות הנדרשות להוכיח זאת. בהעדר פירוט של סיכויי הגנתה של המבקשת אני מאמץ את קביעתו של בית משפט קמא כי סיכויי הצלחתה של המבקשת בתביעתה הם מעורפלים מאוד.